אנשים רבים נמנעים מלימוד שחייה בגלל פחד בסיסי מאיבוד שליטה במים ועד פחד של ממש מטביעה. יש כאלו ששנים רבות מודעים לבעיית הפחד ממים ומדחיקים את העניין ובכך פוגעים בהתנהלות תקינה בחייהם הבוגרים, ומונעים מעצמם עיסוק בספורט השחייה שכה חשוב ומהנה. חרדת מים היא תופעה די נפוצה באוכלוסיה ומעריכים כי כ 25% מהציבור סובל מכך ברמה מסוימת. יש אנשים שמודעים לפחדיהם ועדיין חוששים להתמודד עם הבעיה, ויש הסובלים מטראומת עבר ומדחיקים את בעיית הפחד ממים. בכל מצב קיימת האפשרות לצאת ממצב חרדתי זה בעזרת מדריך מנוסה.
התמודדות עם חרדת מים
כמובן,ראשית על המדריך המיומן להביא את האדם החושש כל כך ממים לסביבה זו ולחשוף אותו בהדרגה למגע עם המים , בסביבה שעד כה נחשבה מאיימת. כדי שההתמודדות תהיה הדרגתית יכניס המאמן את האדם החרד ממים לסביבת מים רדודים כמובן, כך שיתאפשר לו להרגיש את הקרקעית היציבה לרגליו. הליכה פשוטה במים, הרגשת יציבות בסביבה זו ועידוד המדריך הם שלב חיוני ברכישת בטחון ראשוני במים.
השלב הבא יהיה לימוד נשימה נכונה , לימוד ציפה על הגב, מעבר משכיבה על המים לעמידה מבלי עזרת קיר, וכמובן, השלב הסופי והעיקרי---שחייה של ממש. כשאדם חרד ממים לומד לבטוח במדריך ובסביבת המים הוא מתפנה ללימוד פעילות השחייה עצמה שיתרונותיה רבים וידועים.
תדירות האימון
רצוי שהאימונים יהיו בתדירות של פעמיים –שלוש בשבוע לפחות, בתחילה עם מדריך מנוסה כמובן, ובהמשך תרגול אישי של התלמיד. כמובן שעם הזמן וכשמעלים את תכיפות התרגול במים יחוש הלומד בבטחונו ויכולתו שמשתפרים עם הזמן ויתוגמל בהנאה מהשהייה במים.
הקושי הראשוני הוא בנטילת ההחלטה בצורך לשינוי והתמודדות עם מחסום נפשי. כשמבינים את חשיבות השחייה והשיפור בהרגשה הגופנית והנפשית, וכשיש אווירה נינוחה ומרגיעה והתמודדות הדרגתית עם הגורם המאיים, ניתן להשתחרר מהפחד ולהנות מפעילות שהיא גם ספורטיבית וגם משחררת מחרדת מים מיותרת.
